<h1>ספר הפרדס — שער חמישי</h1>
<h2>דף לז:</h2>
ואני תמה על סמים רבים שאדם אוכל לרפואה, ועופות ודגים טמאים כגון ביצים של חיה ידועה הנקראים בלשון ערב ביצי סאמור ובלע"ז קשתור, וכן עכבר והוא זרע של דג טמא הנקרא בלע"ז בלינאי, וכן ממעי ממיני שרצים ורמשים כגון הנקרא בלשון ערב סקנקורי ובלע"ז פיששגיט, וכן חלב נחשים וקיבות של בהמות טמאות וכדומה לאלו שכולן אסורין גמורין מן התורה ואין העולם משתמרין מהן, ואולי הייתי אומר דלפי דעת הרב ר' יונה ז"ל שכתב שהמושך אע"פ שהיתה (מין) [מן] דם מחיה טמאה ונחזר מושך שמותר לאכלו שכיון שנחזר מושך אינו אלא פירשא בעלמא, ונראה לפי זה שגם כן כל אלו העניינים שאמרנו שמותרין הן לפי שאינן אלא פירשה בעלמא, ויש לי לומר שאין הנידון דומה לראיה דהתם דין הוא שיהיה מותר אע"פ שהיה דם מתחילה מכל מקום נשתנה מכמות שהיה ונחזר מושך ואינו אלא פירשא בעלמא, אבל דברים אלו שגוף הטומאה הוא בעין בלא שנוי כלל אסור בודאי, הילכך אפילו לפי סברת הרב ר' יונה ז"ל נראה שהן אסורין, וכל שכן לדעת רבינו מאיר הלוי בן אבולעפיא ז"ל שהיה אוסר אפילו המושך כל שכן דברים אלו שגוף הטומאה לפניך, ואם תאמר כיון שאין דרכן לאכלן בעין אלא מעורבין במרקחת עם סמנין מסתמא מבוטלים הם בששים, יש לי לומר שאין זה כלום דהא קיימא לן שאין מבטלין אסור לכתחילה, וגדולה מזו אמרו ז"ל בשחיטת חולין לא בא בפי בשר פיגול, לא בא בפי בשר שהורה בה חכם, אע"פ שהיא מותרת גמורה, הילכך ראוי הוא ליבטח בשם יתברך שהרפואה בידו ואל יבטח בדברי שקר, ועל זה נאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו, ואני אומר בחולה שיש בו סכנה דהא קיימא לן בכל מתרפאין וגו' כנ"ל.
